המקרה המצער פיניאס גייג'

פיניאס גייג', מהנדס צעיר בן 25  היה מנהל כוח עבודה שסלל בארה"ב מסילת רכבת בין העיר רוטלנד לעיר לברמינטגון .השנה היא 1848. כוח העבודה בראשותו של גייג' נתקל בסלע ענק במקום בו הייתה אמורה לעבור המסילה. כרגיל במקרים כאלו הופעל נוהל עבודה של פיצוץ מבוקר של הסלע. הליך הפיצוץ השתבש  ומוט ברזל ששימש כחלק מהליך הפיצוץ חדר למוחו של גייג' ויצא החוצה. בלמעלה מתשעים ותשע אחוז מהמקרים המוות היה אמור להיות מנת חלקו של גייג'. להפתעת כולם גייג' לא מת ואף לא איבד את הכרה ונראה כי לא נפגע כלל. הוא הלך לרופא בכוחות עצמו ובבדיקות שעבר לא נראה כי הוא נפגע בצורה כלשהי, לא מבחינת ראייה, שמיעה או יכולות יכולות שכליות.
במשך הזמן התברר כי לא כך הדבר. האיזור הפגוע שדרכו עבר המוט קרוי האונות הפרונטליות. איזור במוח שנמצא מעל המצח וקשור בויסות התנהגות, תכנון ובקרה, שליטה על התנהגויות חייתיות. זהו האיזור המפותח ביותר במח האדם ומהווה כשלושים אחוז מנפחו. איזור זה הוא המבדיל בין האדם לשאר חיות מפותחות אחרות כגון קופים, שאצלם איזור זה הוא קטן יחסית לשאר חלקי המח.

 גייג' לא שב להיות אותו אדם. הוא נהג לקלל, נטה להתפרצויות אלימות לא ברורות. הוא פוטר מעבודתו בגלל התנהגותו החייתית וחוסר יכולתו לדבוק בנהלים. משפחתו תיארה אותו כ-לא אותו האדם כמו גייג' הישן. הוא החל לנדוד בדרום אמריקה והוצג בקרקסים יחד עם המוט שלו. הוא מת בלי שום קשר לתאונה כנראה, כעבור שתיים עשרה שנה, עני וחסר כל.

עד למקרה של גייג', שהתפרסם במהרה בכל העולם ,ההתייחסות אל המח הייתה כאל מכלול שלם. לא הייתה הבנה שיש איזורים רבים במח ושלכל אחד מהם תפקיד שונה.

סיפורו של גייג' גם מדגים את הקשר שבין מוח לנפש, אשר במובנים מסוימים הם  בעצם אותו הדבר,אך בצורת ביטוי שונה.

להרחבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jhtml?itemNo=579844&contrassID=nl&nl=25_05