אפשר לומר שהזיכרון זה מי שאנחנו.זיכרון ילדות. זיכרון של מי התנקש בקנדי. זכרון של לדעת לרכב על אופניים.זיכרון של לדעת לנשום. כיום ידוע שאין זיכרון אחד אלא הרבה סוגים. פגיעה בסוג זיכרון אחד לאו דווקא תגרום לפגיעה בשני. ראשית, ישנה חלוקה בין זיכרון לטווח קצר או בשמו העדכני זיכרון עבודה, לבין זיכרון לטווח ארוך. אורכו של זיכרון העבודה הוא בין כמה שניות למקסימום של רבע שעה. דוגמא לזיכרון עבודה הוא זכירה של מספר טלפון שכרגע נחשפנו אליו. נפחו של זיכרון העבודה מוגבל לכמות של 7 פריטים בממוצע. זיכרון זה הוא הזיכרון המודע,זאת מאחר ובהכרח תהיה מודעות לגבי מה שקיים בו. חלק מהמידע שבזיכרון העבודה מועבר לזיכרון לטווח ארוך והשאר נשכח. ברשומה זו אתמקד בזיכרון לטווח ארוך. זיכרון לטווח ארוך נע בין כמה דקות ויכול אף להימשך כל החיים. אחת מהתיאוריות לגבי זיכרון לטווח ארוך היא שאנו לא שוכחים דבר אולם הגישה לחלק גדול מהזיכרונות נחלשת מאד. ניתן לראות זאת אצל נפגעים פוסט טראומטיים, שנדמה כי שכחו זיכרונות מעברם, אך בטיפול פסיכותרפי הם שבים לזכור אותם. הזיכרון לטווח ארוך נחלק לדקלרטיבי וללא דקלרטיבי. זיכרון דקלרטיבי הוא זיכרון שניתן לדווח עליו ואילו זיכרון לא דקלרטיבי הוא זיכרון שאינו ניתן לדיווח. רוב המידע שמאוחסן במוחנו הוא לא דקלרטיבי. זיכרון דקלרטיבי מתחלק לשני סוגי זיכרון: אפיזודי וסמנטי. הזיכרון האפיזודי הוא זיכרון חוויות אישיות ומערב כמה אופנות חושיות (כלומר:חושים)במקביל. דוגמא: המראות, הריחות והקולות שחוויתי בהצגת התיאטרון שבה הופעתי בטקס הסיום של התיכון שלי - שייכים לזיכרון האפיזודי.
הזיכרון הסמנטי הוא ידע של עובדות יבשות. דוגמא לכך היא היכן ומתי התקיים טקס הסיום של התיכון שלי.
זיכרון לא דקלרטיבי נחלק ל-3 סוגים:1) זיכרון של מיומנויות/יכולות- כגון רכיבה על אופניים,קליעה לסל וכו'2)
PRIMING-
שינוי בדפוסי פעולה/חשיבה כתוצאה מחשיפה לאובייקט מסוים. לדוגמא- אם אקרא קטע קריאה פעמיים, בפעם השנייה אקרא אותו יותר מהר גם אם לא אזכור שקראתי את הקטע בעבר וגם אם יעברו כמה שנים. דוגמא נוספת- אם אראה סרט על זיקנה, אלך יותר לאט ביציאה מהסרט, זאת בהשוואה להליכתי הממוצעת. 3)התניות- למידה בסיסית ופרימיטיבית שקשורה באסוציאציות. דוגמא להתניה- אם אמחא כף ליד עינו של מישהו הוא ימצמץ. אם אמחא כף ואחר כך אדליק את האור בחדר,במהרה אותו אדם ימצמץ רק מהדלקת האור, כלומר האדם "למד" התניה של מצמוץ להדלקת אור.
איזור במוח שקרוי ההיפוקמפוס (זנב סוס בלטינית) הוא שאחראי הזיכרון האפיזודי ועל גיבוש של זיכרון חדש סמנטי באופיו. איזור אחר במוח, הקורטקס (קליפת המוח), אחראי על אחסון של ידע סמנטי בעבר.איזורים אחרים במוח קשורים בשאר סוגי הזיכרון האחרים.כיום יש הצעות לחלוקה נוספת של סוגי זיכרון לא דקלרטיביים.
האדם שבזכותו החלה ההבנה הראשונית שיש כמה סוגי זיכרון שונים הוא H.M בניתוח בשנות ה-50 הוצא היפוקמפוס מראשו של H.M ,זאת בכדי לעצור את התקפיו האפילפטיים שכמעט וגרמו למותו. כתוצאה מאותו ניתוח H.M איבד כל זיכרון שלו לגבי עצמו ולא היה יכול לגבש שום זיכרון חדש בהקשר לעצמו,כלומר לא היה לו שום זיכרון אפיזודי. הוא לא זכר כלום מעברו ולא היה שום מושג לגבי מיהו וגם לא יכול היה לבנות שום זיכרון כזה.
יחד עם זאת מבחינת הזיכרון הסמנטי , לא הייתה שום פגיעה בזיכרון עובדות מהעבר (חוץ מאשר זיכרונות סמנטיים שגובשו במרחק של 3 חודשים או פחות לפני הניתוח אשר לא נזכרו טוב- ההיפוקמפוס אחראי גם עליהם לפני שהם מועברים לקורטקס).לכן, לדוגמא הוא זכר את הרחוב שבו היה גר בילדותו וזכר את בית הספר היסודי שלו (אך לא זכר את עצמו הולך באותו רחוב או לומד באותו בית ספר). יחד עם זאת הוא לא יכול היה לגבש שום זיכרון סמנטי חדש. הוא היה יכול לדבר עם אדם שלא פגש בעבר במשך כמה שעות ,אך ברגע שהפנה את הקשב שלו למקום אחר ,שכח מיד כל מידע לגבי אותו אדם וגם את העובדה שהוא דיבר איתו. רופאיו ומטפילו היו צריכים בכל יום להציג עצמם מחדש במשך עשרות שנים. מבחינת מיומנויות לא הייתה לו שום בעיה. לא הייתה לו שום פגיעה באיזורים שקשורים בזיכרון לא דקלרטיבי. הוא זכר לשחות,לדבר , לרכב על אופניים ואף למד לכתוב ביד שמאל למרות שהיה ימני והראה שיפור ביכולות אלו כמו אנשים נורמליים, אך לא זכר שלמד אותן.
